שירים על אמת ועל שקר    

שקר שחור

כְּשֶאַתָּה מְלַטֵּף אוֹתִי

לְטוּפָה בִּי אַחַת אַחֶרֶת

כְּמוֹ מִבַּעַד לָעוֹר. דְּמוּתִי

לֹא דְמוּתָהּ. הִיא יָפָה עֲשֶֹרֶת

מוֹנִים. הִיא צָמָא עַתִּיק

וַאֲנִי רַק תּוּגָה נִחֶרֶת.

כְּשֶאַתָּה מְלַטֵּף אוֹתִי

לְטוּפָה בִּי אַחַת אַחֶרֶת.

כְּשֶאַתָּה מְנַשֵּק אוֹתִי

נְשוּקָה בִּי אַחַת אַחֶרֶת.

אַל תַּכְחִיש. מְיֻתָּר. מַחֲטִיא

לֹא הַפֶּה. רַק הַשֶּקֶר. חֶרֶש

זֶה בּוֹעֵר בֵּין שְֹפַתְךָ לִשְֹפָתִי

כְּמוֹ שֶרַק הָאֱמֶת בּוֹעֶרֶת.

כְּשֶאַתָּה מְנַשֵּק אוֹתִי

נְשוּקָה בִּי אַחַת אַחֶרֶת.

אֲבָל רַק כְּשֶאַתָּה מַכְאִיב

וּפוֹצֵעַ כְּפַעַם בְּפַעַם

בְּמִלִּים שֶעֻקְצָן מַטְרִיף,

בִּשְתִיקוֹת שוֹאֲגוֹת כְּרַעַם,

כְּשֶאַתָּה מְדַיֵּק מְאֹד

לְיַסֵּר, לְעַנּוֹת, כְּחֶתֶךְ -

הִיא אֵינֶּנָה בֵּינֵינוּ עוֹד,

זוֹ  אֲ נִ י  לְבַדִּי שוֹתֶתֶת.

(נדפס ב"הליקון", חוברת מס' 42, קיץ 2001)