זִכְרוֹן פגישה בגשם

"..בלילה המבלבל שכח לרגע מה שלִמדוֹ הניסיון -    

 ששום אדם אינו מסוגל להבין באמת אדם אחר."

                                    (גרהם  גרין:  "עיקרו של דבר")

שוֹתֵת, שוֹתֵת הַגֶּשֶם סִכּוֹת לַחוֹת שֶל קֹר

הָעִיר אוֹתְךָ פּוֹגֶשֶת, פּוֹגֶשֶת בְּלִי לִזְכֹּר

לֹא שֵם וְלֹא אֲרֶשֶת. כָּעַכָּבִיש בָּרֶשֶת

תְּלוּיִים גַּפֵּי הַגֶּשֶר עַל פְּנֵי נָהָר שָחוֹר.

וְרֹאש מֻרְכָּן בָּרוּחַ. וְצַוָּארוֹן זָקוּף.

וּצְחוֹק סוּפָה פָּרוּעַ עַל נִלְעָגוּת הַגּוּף

שֶרִיצָתוֹ נוֹאֶשֶת כְּחִפּוּשִית גּוֹשֶשֶת.

שוֹתֵת, שוֹתֵת הַגֶּשֶם, נוֹגֵף וְלֹא נָגוּף.

וְזוֹ רִשְעוּת הַכֹּחַ שֶל מַיִם וְעָנָן,

זוֹ הַמְּנוּסָה לִבְרוֹחַ וְהַתְּבוּסָה: לְאַן?

זוֹ עֲרִירוּת-הַכֶּלֶב שֶל הָרְצִיפִים הָאֵלֶּה

שֶפְּתִיחוּתָם הִיא כֶּלֶא אוֹבֵד-חָלָל-וּזְמַן.   

וְזֶה רֵיחוֹת הַמֵּזַח וָאֳנִיּוֹת-סוֹחֵר

וּמַשֶּהוּ רוֹמֵז, אַךְ... תָּמִיד עַל חוֹף אַחֵר.

וּזְמַן עָשֹוּי מֵחֹמֶר פְּרֵדוֹת וְלֹא פְּגִישוֹת,

וְהַבְּרִיחָה אֶל עֹמֶק סִתְרוֹ שֶל גַּג רִאשוֹן - - -

אֲבָל

פִּתְאֹם, בְּפֶתַח

חֲדַר-הַמַּדְרֵגוֹת,

לְאוֹר סִיגַרְיַת-פֶּתַע, לִמְחִי בָּרָק נָגוֹז,

בְּלִי הֶגֶה וּבְלִי דַעַת: זָרִים. אַתָּה וְהִיא.

שִבְרֵי סְפִינָה טוֹבַעַת שֶנִּסְחֲפוּ לְאִי.

וְלַצִּנָּה יֵש תֹּקֶף כָּפוּל פִּתְאֹם. מִלִּים

הֵן הַמְּבוּכָה לִשְתֹּק אֶת מַה שֶּמּוּבָן גַּם בְּלִי.

וּמַה שֶּלֹּא הֵבַנְתָּ - כְּבָר גּוּף מַסְגִיר עֵדוּת

לְגוּף, בָּאֶסְפֶּרַנְטוֹ הַקַּר שֶל הַבְּדִידוּת.

וְזֶה כְּתַב-בְּרַיְל שֶל אֵלֶּה שֶמִּתְיָרְאִים לִרְאוֹת,

זוֹ צַעֲקַת-הָאֵלֶם שֶל הָרְעֵבִים מְאֹד

לִגְנֹב, לִגְנֹב כְּפֶשַע פְּרוּסוֹת-מַגָּע חַמּוֹת

מִבְּעַד לִדְמִי-הַקֶּשֶב, מִבְּעַד לִמְרִי-הַחֶשֶד,

מִבְּעַד לִמְעִיל-הַגֶּשֶם, מִבְּעַד לַמֻּסְכָּמוֹת.

וְאָז אַתָּה: "אַתּ גָּרָה לְיַד הַפַּרְק, קָרוֹב?"                                              

וְהִיא - שְתִיקָה. רַק תָּרָה אֶת הַסּוּפָה בָּרְחוֹב

בְּאִישוֹנִים שֶל פַּחַד (לֹא עִם זָרִים. אָסוּר.)

וּכְבָר כֻּלָּהּ נִקְשַחַת מֶרְחָק וְהִתְכַּנְסוּת.

וּכְבָר חוֹחֵי אַל-גֶּשֶת סוֹמְרִים לְךָ, אוֹרְבִים.

וּכְבָר נֶחֱנָק הַגֶּשֶם בִּגְרוֹן הַמַּרְזְבִים.  

וַאֲנָשִים זֶה חֹמֶר דָּלִיק, הֲרֵה-אָסוֹן.

וְהִיא חוֹצָה פִּתְאֹם אֶת

                     הַכְּבִיש

                             בַּאֲלַכְסוֹן - - -

וְהִיא כָּל-כָּךְ מָחְמֶצֶת, כְּמִין חֲלוֹם גָּשוּם

שֶל נִפְרָדִים, בְּעֶצֶם, לִפְנֵי שֶנִּפְגְשוּ.

וְהִיא כָּל-כָּך חִידָה עוֹד, חִידָה לֹא נִתְפָּרְשָה.

וְהִיא כָּל-כָּךְ יַלְדָּה עוֹד. וְהִיא כָּל-כָּךְ אִשָּה.

וְרַק אַתָּה נִתְקַעְתָּ עַל עָמְדְךָ, מַלְחִית

לִצְלִיל הַפִּיצִיקָטוֹ שֶל כִּנּוֹרוֹת לַחִים.

וּמִגְדְּלֵי-הָאֶבֶן צָפִים, אוֹזְלֵי-מִשְקָל

כָּאֳנִיּוֹת-הָאֵבֶה בָּעֲרָפֶל הַקַּל.

וְזֶהוּ - כְּבָר אֵינֶּנָה. הַנֶּפֶש הַשּוֹטָה

לוֹמֶדֶת שֶחַיֵּינוּ הֵם אַלְגֶּבְּרָה פְּשוּטָה

בִּשְנֵי נֶעֱלָמִים עִם שְנֵי אִיקְסִים בְּחֶבְיוֹן

הַכְּפוֹר הָאֲנוֹנִימִי, בְּלִי שוּם סִימַן-שִוְיוֹן.

וְשוּב פְּסִיעוֹת בַּמַּיִם חוֹפְזוֹת לְאֵין מִסְפָּר

וִירַק-זַרְחָן-עֵינַיִם שֶל חֲתוּלֵי-הַפַּרְק

כְּאֵיזֶה Peeping Tom לֵץ, רוֹאֶה אוֹתְךָ נִזְרָק

בֵּין סַפְסְלֵי הַ-homeless וּמַחְשְשוֹת הַ-crack.

וְעִיר לֵילִית לוֹטֶשֶת כְּמִין צוֹרֵף אָפֵל

מִבְּעַד לִצְעִיף הַגֶּשֶם, מִבְּעַד לַעֲרָפֶל

אֶת עֲדָיֵי-הָאֵש שֶל בְּדָיַת-נֵיאוֹן קְסוּמָה:

יָשְפֵה, סַפִּיר וָלֶשֶם וּשְבוֹ וְאַחְלָמָה.

וּמִתָּאֵי כַּוֶּרֶת שֶל ג'וּנְגְּל-הַבֶּטוֹן

צוֹפָה בְּדִידוּת עִוֶּרֶת כְּצִי לְכוּד שִֹרְטוֹן

מֵחַלּוֹנוֹת-הַכֶּלֶא שֶל אַרְבָּעָה קִירוֹת

בְּזִלְעָפוֹת-הַדֶּלֶף שֶל חוּץ וְהֶפְקֵרוֹ.

וְאִיש מֵצִיץ הַחוּצָה מִבֵּין סוֹרְגֵי כְּלוּבוֹ

בְּלֵיל-סַגְרִיר רָחוּץ, אַךְְ

הַיְשֵר אֵלָיו וּבוֹ             

צוֹפִים מִתּוֹךְ הַתֹּהוּ, מִצִּינוֹקִים דּוֹמִים

אֵינְסְפוֹר כְּלוּאִים כָּמוֹהוּ, כְּלוּאִים בְּלִי רַחֲמִים.

וְאָז, בְּעִיר דּוֹלֶפֶת, הוּא שָב בַּחֲזָרָה

כְּמוֹ אֳנִיָּה חוֹלֶפֶת מוּל אֳנִיָּה זָרָה

בְּיָם לֵילִי, אֶל זֵכֶר

אוֹתָן פָּנִים נוּגוֹת

בְּחֶשְכָתוֹ שֶל נֶכֶר-

חֲדַר-הַמַּדְרֵגוֹת.                

אוֹתוֹ חִוְרוֹן מָדוֹנָה, בּוֹדֶדֶת, מְנוּדָה,

אוֹתָן עֵינֵי יַלְדֹּנֶת זְנוּחָה וַאֲבוּדָה,

אוֹתָם חוֹחֵי אַל-גֶּשֶת, אוֹתָם יֵאוּש וּמְרִי,

אוֹתָהּ בְּרִיחָה בַּגֶּשֶם

מִמְּךָ, מִן הַנָּכְרִי.

וְלָמָּה לֹא עָנִית לִי?

וְאֵיפֹה אַתּ כָּעֵת?

וְאֵיךְ כָּל-כָּך עִנִּית לִי

אֶת מַה שֶּנִּתְלַהֵט

מוּלֵךְְ, הָאַלְמוֹנִית לִי?

וְאֵלֶם, אַף לֹא הֵד - - -

..עִם שַחַר, עֶדְרֵי-דֹּחַק בְּאֵד קִיטוֹר מַקְצִיף

שֶל אֲלָפִים כָּמוֹךָ לְאֹרֶךְ הָרָצִיף,

כְּמִין מִפְלֶצֶת מִיתִית - רָאשִים, רָאשִים, רָאשִים -

שֶל נְחִילֵי טֶרְמִיטִים רוֹמְשִֹים וְרוֹחֲשִים.

וְאוֹר קָטָר שְתֻם-עַיִן בִּקְצֵה הַמִּנְהָרָה

כְּיֵש לָבָן מֵאַיִן שֶל צִפִּיָּה שְחוֹרָה.

וּצְלִיל צְפִירָה נוֹקֶבֶת מִמֶּרְחַקִּים קְטֵנִים

וְנַהַם הָרַכֶּבֶת בִּרְעֹד הַאֲדָנִים.

וּפֶתַע,

לְעֵינֶיךָ,

מִדַּף עִתּוֹן בִּידֵי

הָאִיש שֶלְּפָנֶיךָ, כְּמִין סִיּוּט נִבְדֶה:

תְמוּנַת פָּנִים שֶאָצוּ, הַלַּיְלָה, בְּלִי לַחְמֹל,

לִזְרֹק עַצְמָן לַהַדְסוֹן, פְּנֵי זוֹ שֶמֵּאֶתְמוֹל...

וְהִיא יָפָה כְּמוֹ אֶמֶש, וְהִיא כְּמוֹ שִיר תָּפוּס  

בִּפְרוֹזָה מְגֻשֶּמֶת שֶל אוֹתִיּוֹת הַדְּפוּס

וְאִלּוּ רַק הִסְכִּימָה, אֶתְמוֹל, בְּלֵב דָּקוּר

לִשְבֹּר בָּהּ רֶגַע, פְּנִימָה, אֶת קֶרַח הַנִּכּוּר -

אוּלַי הָיְתָה נִצֶּלֶת מִתְּהוֹם שֶבָּהּ הוּטְחָה,

אוּלַי הָיְתָה גוֹאֶלֶת אוֹתְךָ מִבְּדִידוּתְךָ,

אוּלַי הָיְתָה הָרוּחַ נִרְפֵּאת, אַךְ שוּם אוּלַי

אֵינוֹ אַשְרַת-בִּטּוּחַ מוּל שְחוֹר הָאַלְלַי.

אַךְ הַקָּטָר מֵגִיחַ, גּוֹעֶה כְּפַר שָחוּט,

וְאִיש אֵינוֹ מַשְגִּיחַ בַּקַּו הַדַּק כְּחוּט

שֶבֵּין תּוּגַת הָאִלּוּ לִבְכִי הַלַּהֲדַ"ם

שֶעוֹד זְמַן רָב יַרְעִילוּ אֶת מְהוּמַת הַדָּם.

וְרַק עָמֹק וּפְנִימָה, גְלוּיָה וְעֵירֻמָה,

אוֹתָהּ טִינַת-אֵין-אִמָּא שֶל יֶלֶד שֶרֻמָּה -

שֶאֵין אֶל מַה לָגֶשֶת, אֵין מִי וְאֵין לְאַן,

לֹא שֵם וְלֹא אֲרֶשֶת, לֹא כְלוּם, קוּרִים וָרֶשֶת.

שוֹתֵת, שוֹתֵת הַגֶּשֶם. פְּתוּחִים פִּצְעֵי הַזְּמַן  - - -

                                                  מנהטן, חורף 91

                                                 (נדפס ב"הליקון", חוברת מס' 49, סתיו 2002)