פתאום, התינוק היפה של השיר           

פִּתְאֹם, הַתִּינוֹק הַיָּפֶה שֶל הַשִּיר

נוֹבֵט בּוֹ, בְּרֶחֶם הַמֹּחַ.

אָז מִי זֶה אָמַר לָךְ שֶרַק הַנָּשִים

יוֹדְעוֹת לֶהֱרוֹת? לִצְמֹחַ

אַט-אַט, כְּעֻבָּר, אֵבָרִים-אֵבָרִים

בַּפְּנִים שֶמִּמֶּנּוּ בָּאנוּ

יוֹדְעִים גַּם הַהֵם, הַדְּבָרִים הַנִּכְרִים

בָּאֹפֶל הֶחָם שֶבָּנוּ.

פִּתְאֹם, כְּמוֹ קוֹלֵךְ הַלּוֹאֵט אֵלַי, עֵת

אָזְנִי עַל בִּטְנֵךְ, בַּחֹשֶךְְ:

"שוֹמֵעַ? הוּא זָז... הוּא מַכֶּה וּבוֹעֵט..."

הֲמוֹן מֶגָטוֹנִים שֶל אֹשֶר

מַכִּים בִּי כְּרַעַם, כְּיָם לֹא נִרְתָּע,

כִּבְרַד תֻּפֵּי ג'וּנְגְּל, כְּצֹפֶן

הַלְמוּת אֲסִירִים מִקִּיר-תָּא אֶל קִיר-תָּא,

קְרֶשֶנְדוֹ שֶל דָּם

בַּדֹּפֶק.

וְזֶה בֶּכִי צוֹחֵק,

זֶה שֶקֶט גּוֹעֵש,

זֶה אַמְבּוּש נִצְחִי שֶל צַיָּד וְאַיֶּלֶת.

זֶה יֵש: זֶה בָּא,  זֶה קוֹרֶה וְקוֹרֵעַ ,

הֻלֶּדֶת הַשִּיר-הַיֶּלֶד.