לעט עתה - פ. קול
/   ©                    פ. קול
/

/

 של בוקר

                         

"..וגם לא בא בה דבר מבּין-הָעַרְבַּיִם של דור הולך:

בֹּקֶר היה בִּסְבִיבָהּ."

(מיכה יוסף ברדיצ'בסקי: "קלונימוס ונעמי")

 

 

וְלִפְנֵי שֶתִּהְיִי שֶלִּי, שֶתִּהְיִי שֶל בֹּקֶר,

שֶל לֶחֶם חַם, שֶל טְרִיפּ הָרוּחַ בֵּין פַּרְעוֹת הַדֶּקֶל,

שֶל גִ'ינְס תְּכֶלְתּוֹ שֶל הַמִּפְרָץ, שֶל עֲגִילֵי הַטַּל.

שֶאוּלַי לֹא פִּתַּח הַסְּמָדַר אַךְ פִּצְעֵי-הַתִּקְוָה הַיְּשָנִים נִפְתָּחִים בִּי

חֵרֶף כָּל הַתְרָאָה בְּמַכַּ"ם-הַכְּאֵב

סַכִּינִים-סַכִּינִים

שֶל אוֹר.

 

וְלִפְנֵי שֶתִּהְיִי שֶלִּי שֶתִּהְיִי שֶל הַדְּבַש הַזָּהֹב שֶשְּמוֹ שֶמֶש,

שֶל הַשִּיר הַכָּחֹל שֶשְּמוֹ יָם, שֶל פְּרֶלְיוּד הָאַנְקוֹרִים שֶהוּא אִינְפוּזְיָה שֶל שִֹמְחָה.

וְאִם יֵש אֵיזֶה מַשֶּהוּ בּוּר, אֱלִילִי

בְּסוּסֵי הָעֲנָנִים הַהֵם, פֶּגָסוֹס

הַמַּקְצִיף רְעָמוֹת בָּרוּחַ

אָז אֲנִי

עוֹבֵד-אֱלִילִים.

 

וְלִפְנֵי שֶתִּהְיִי שֶלִּי וַאֲנִי שֶלָּךְ וַאֲנַחְנוּ שֶל שְנֵינוּ

בְּאַבְּסוּרְד מָתֵמָטִי נִפְלָא שֶל אֶחָד שֶהוּא שְנַיִם שֶהֵם אֶחָד -

שֶתִּהְיִי לִי, תִהְיִי לִי חָזָק מוּל הַלַּיְלָה שֶבִּי כְּמוֹ מִין דַּוְקָא שֶל בֹּקֶר,

כְּמוֹ הַיֶּלֶד הַמַּמְתִּין בָּנוּ כְּמִין טְיוּטָה שֶל אֹשֶר

לְחַיָּיו, שֶהֵם עֲדַיִן    

תָּכְנִית-אָב

וְתָכְנִית-אֵם.

 

 

(נדפס ב"הליקון", חוברת מס' 46, אביב 2002)

 

 

                      

 

/