אורפיאוס, נסיון חוזר            

אֵינֶנִּי מַבִּיט לְאָחוֹר, אֶוְרִידִיקָה. נוֹרָא מִשְתַּדֵּל

לִשְכּחַ אֶת הַאדֶס שֶלִּי, הַפְּרָטִית. תְּנִי לִי צַ'נְס, אֶוְרִידִיקָה.

אָז מָה אִם חָשוּךְ וּמַפְחִיד כָּאן? אָז מָה אִם הַסְּטִיכְּס מְאַדֶּה

אֶת כָּל רְעָלָיו אֶל פָּנַי? וּבִלְבַד שֶהַדֶּרֶךְ הִצְדִּיקָה

אֶת כָּל יִחוּלֵינוּ וְקוֹל צְעָדַיִךְ בַּחֹשֶךְְ אֵינֶנּוּ חָדֵל

יָחֵף וְרוֹחֵף, לַהֲלֹךְ בִּי נִגּוּן. אֶת לֵאוּת אִישוֹנַי שֶהִתִּיקָה

לְרֶגַע אֶת כָּל חֲשָדֶיהָ, פְּחָדֶיהָ, עָצְבָּהּ הַיְּרֵחִי, הַגָּדֵל

עוֹצֵם בִּי זִכְרוֹן פִּטְמוֹתַיִךְְ עֵנָב,

הֵן חַמּוֹת, הֵן תַּמּוֹת, אֶוְרִידִיקָה.

אָז קְחִי אוֹתִי שוּב בְּאִישִית וּצְמוּדָה וְלוֹחֶצֶת. הַדָּם הָרָעֵב

חוֹלֵם בִּי אוֹתָךְ אֶשְכּוֹלוֹת-אֶשְכּוֹלוֹת. אַל תִּירְאִי, פֶּרְסֶפוֹנָה הִרְחִיקָה.

יוֹדַעַת? הַנֵּבֶל הַזֶּה מְנַגֵּן גַּם כְּשֶרַע וּמַבְעִית וְכוֹאֵב

וְרַק שֶאִתָּךְ הוּא צוֹעֵק מֵרֹב אֹשֶר רְעוּד מֵיתָרִים, אֶוְרִידִיקָה,

וְרַק שֶבִּמְקוֹם שֶאֲנִי אֲנַגֵּן בּוֹ זֶה הוּא מְנַגֵּן בִּי, גוֹאֶה 

אֶת כָּל הָאֶגֶאִי-מָלוּחַ שֶבִּי

שֶשּוּם אַתְּ, מִלְּבַדֵּךְְ, לֹא הִדְלִיקָה.

אֲנִי אֲאַלֵּף לָךְְ בְּמַאנְטְרָה סוֹדִית יַרְגָּזִים, אַיָּלוֹת וְדֻבִּים,

אֲנִי אֶהֱפֹךְ לָךְ לְזֶמֶר אֶת בְּכִי יַלְדוּתִי הַשְּדוּדָה שֶהֶחֱנִיקָה

אֶת כָּל חֲלִילֵי-הַשִֹּמְחָה הַכְּלוּאִים. רַק לַוִּי אוֹתִי שוּב, מִגַּבִּי,

וְאַל תִּתְבַּדִּי לִי פִּתְאֹם כְּמוֹ תָמִיד. אֵין כְּבָר קֶבֶר פָּנוּי בְּחָזִי כָּאן.

אֵינֶנִּי מַבִּיט לְאָחוֹר, אֶוְרִידִיקָה. הַפַּעַם אֵינֶנִּי מַבִּיט.

וְרַק אַל תָּמוּתִי לִי שוּב כִּי הַפַּעַם 

אָמוּת גַּם אֲנִי, אֶוְרִידִיקָה.

(נדפס ב"הליקון", חוברת מס' 46, אביב 2002)