בקיץ הניחר, הארוך 

בַּקַּיִץ הַנִּחָר, הָאָרֹךְ,

בְּבַצֹּרֶת-הַלֵּב, לְפֶתַע

וְהִנֵּה עַב קְטַנָּה כְּמַרְאֵה כַּף יַד אִיש,

מַה אֲנִי אוֹמֵר כַּף יַד אִיש, יַד אִשָּה

חוֹלֶפֶת עַל שְמֵי הַמֵּצַח הַחֲרֵרִים שֶלִּי, קְמוּרֵי

הָעֶצֶב הַמְּלֻבָּן, הָאִיסִיִּי הַזֶּה. אִוְשָה

נוֹשֶבֶת רַחֲמִים לַחִים. וְרֹךְ, כָּל-כָּך רֹךְ

בַּקַּיִץ הַנִּחָר, הָאָרֹךְ -

וְהַיָּד פּוֹרֶטֶת עָלַי, פּוֹרֶטֶת. נִגּוּן מְחֻמַּש אֶצְבָּעוֹת.

הַגֶּשֶם הַזֶּה, שְֹפַת רוֹפְאֵי-הָאֱלִיל הַטְּרוֹפִּית, הָרַכָּה, שֶל מַגָּעָהּ, שֶל חֲסָדֶיהָ

בְּכָל הַכְּוִיּוֹת הַיְּשָנוֹת שֶל הָעָוֶל, בְּכָל הַחֲתָכִים הָעֲמֻקִּים וְהַתְּלָאוֹת,

בְּכָל שֶחִכָּה לָהּ עַד בּוֹש וְעַד יְבֹש, בְּכָל שֶשָֹּרָה וַיּוּכַל בִּלְעָדֶיהָ

וְרַק שֶבִּלְעָדֶיהָ הַרְבֵּה יוֹתֵר קָשֶה,

הַרְבֵּה יוֹתֵר פְּעָמִים בְּיוֹם לָמוּת מֵחָדָש, יוֹדֵעַ

שֶאִם שוּב לֹא יָבוֹא הַמַּלְקוֹש

וְאֻכַּלְנוּ, הָלֹֹךְְ וְחָרֹךְ

בַּקַּיִץ הַנִּחָר, הָאָרֹךְ -

וְהִיא כְּמוֹ אוֹמֶרֶת עָמֹק בִּשְרַב-מֶלַח-הַנֶּפֶש, בַּחֲשֵכָה:

אֲנִי הַמַּלְקוֹש הַקָּטָן, הַמַּלְקוֹש הַפְּרָטִי שֶלְּךָ

וְהַשְּאָר נְשִֹיאִים וָרוּחַ, הַשְּאָר מוֹץ נִדָּף, נְשָלִים,

יֶלֶד, יֶלֶד שֶלִּי.

וְהַיָּד מְחֻבֶּרֶת, כָּמוֹנִי אֵלֶיהָ, לִשְחוֹם הַכָּתֵף, לַצַּוָּאר,

מַה אֲנִי אוֹמֵר צַוָּאר, שוּם דִּבּוּר אֵינוֹ גוּפֵי דְבָרִים, הוּא אֹבֶךְ.

כָּל הַמִּלִּים שֶבַּמִּלּוֹן לֹא יֹאמְרוּ גַם חֲצִי דָבָר

מִגִּבְעוֹל הַנָּשִיּוּת הַיְּעֵלִי הַזֶּה שֶבּוֹ, כְּמוֹ שָרְשֵי-אֲוִיר מֵעֵץ, נִגָּר לוֹ סֹבֶךְ

הַשֵֹּעָר הַיַּעֲרִי, מִכָּל הַשְּאֵר, מִכָּל הַשְּאָר

ְהָאוֹסֵף אוֹתִי כְּתוֹר עָזוּב אֶל שֹׁבֶךְ

וְנִלְפָּת אֶל חַיַּי כְּגַלְגַּל-הַצָּלָה אֶל טוֹבֵעַ, חָבֹק וְכָרֹךְ

בַּקַּיִץ הַנִּחָר, הָאָרֹךְ -

(נדפס ב"הליקון", חוברת מס' 46, אביב 2002)